<h1>צרור החיים, דרך עשירי סימן ה'</h1>
<h2>דף יא.</h2>
ועור מבהמה התירו למלוח עליו בשר. ודוקא בשר שהוא מולח לצלי שהוא מעט להטעימו ומערים ומולח כאן מעט וכאן מעט כדי שלא יהא נפסד העור. ומגביהו ונותנו לפני הדורסן. ואלו מן הדברים שהתירו סופן משום תחילתן, שאם לא תתיר זה לא ישחוט. ואתי לאימנועי משמחת יו"ט והתר זה דוקא בשנשחט בי"ט. אבל מערב י"ט לא יגביהנו ולא ימלח עליו כלל, שהרי היה לתקנו אתמול.
<h2>דף כח.</h2>
אין שוקלין במאזנים ביו"ט. ואפילו ליתן בשר במשקל לשמרו מן העכברים כשהמאזנים תלויין בטבעת שתולין בו המאזנים אסור. שנראה כשוקל בכף מאזנים.
ואסור לעשות בית יד בבשר בסכין כדי להוליכו לבית שהוא דרך חול. אבל עושין סימן בבשר, כגון דחתיך ליה אתלת קרנתא כדי להכירו.
<h2>דף כט.</h2>
וכלי העשוי שבתות ויודע עד כמה הוא ליטרא כשממלאין אותו מים, אסור לשקול בענין זה ביו"ט.
<h2>דף לד.</h2>
ומולגין הראש והרגלים ומהבהבין אותן באור. אבל אין טופלין אותן בסיד ובאדמה, והגאון ז"ל כתב דדוקא הראש והרגלים מולגין, אבל כל הגדי לא. דהוי טירחא יתירתא. ויש מתירין אפילו כולו. וכן דעת רבי' ז"ל כמתירין. מפשיטין את הבהמה ביו"ט כדרך שהוא עושה בחול. אבל אין מרגילין ביו"ט. כיצד, לא יוציא כל הבשר רק הרגלים כדי שיצא העור שלם ולא יקרע, מפני שטורח זה גדול.
